נאמנה למקור – סימה מאיר

אוצרת; הדס גלר

על רקע מצויר של חלקי פסיפס עתיקים, מופיעים דימוים של ציפורים מקומיות.

סימה מאיר מציירת פסיפסים שנתגלו ברחבי הארץ. על משטחי פורמייקה ועל דלתות של ארונות מטבח, בטושים צבעוניים, בעבודה מדויקת ועמלנית. 

עבודות הפסיפס נטועות בזיכרון הישראלי, כשמוטיב הציפורים חוזר שוב ושוב ברבים מהם. 

כמעט עשרים שנה לאחר "ישושום", התערוכה במוזיאון הרצליה שבה הוצגו לראשונה ציורי הפסיפס, חוזרת מאיר לעבודות אלה ומוסיפה להן עוד צבע, עוד שכבה ונקודת מבט חדשה. 

דומה, כי כאן הציפורים נחות לרגע ממעופן, מרכינות מבט אל בנות מינן הכלואות לנצח בין אבני הפסיפס.

בעבודות המוצגות בתערוכה מתקיים דיאלוג בין ניגודים: רצפות הפסיפס, אמנות עתיקה, סימטרית ומחוברת לקרקע. לעומת הציפור המצביעה על גובה ומרחב, טבע וחופש ללא גבולות. זהו גם ניגוד בין תרבות וטבע, בין מקור לדימוי, בין סמלים מההיסטוריה הלאומית לבין זיכרון אישי שיש בו צבעים, צלילים, ריחות ואור מקומי