75 שנים לקיבוץ – 50 שנות כדורגל בקיבוץ – 10 שנים לגלריה לאמנות
מה בין אמנות לכדורגל?
הכל החל מהרעיון של שלמה לירן להציג בגלריה תערוכה לציון 50 שנות כדורגל ברמות מנשה. חשבתי שראוי להציג תערוכה כזו כאחת מהתערוכות החד-שנתיות שמירי ואני מפיקות בחג הקיבוץ. 10 שנים הגלריה פועלת, ומדי שנה בקרבת תאריך העלייה לקרקע שחל ב-29 ביולי, מוצגת תערוכה עם תוכן מקומי.
השנה הקיבוץ חוגג את שנת ה- 75 להיווסדו, וזו ההזדמנות פז להפנות זרקור לנושא הכדורגל ברמות מנשה, המתקיים באופן עקבי 50 שנה ויותר, וכדי לתת דגש על השחקן, המאמן, היזם והמנהל רב-הפעלים, בקידום הספורט ברמות מנשה, שלמה לירן. זוהי גם הזדמנות לתת דגש על חלקו של ענף הכדורגל בפן הקהילתי-חינוכי, ולהראות את המהלך שעברה קבוצת הכדורגל המבוססת על שחקנים שבאים מרצון, ללא תמורה.
בתערוכה שמוצגת על מספר לוחות לפי נושאים, ומתבססת ברובה על תמונות ומסמכים כתובים ומעט אובייקטים מתחום הכדורגל, שובצו יצירות אמנות המוסיפות התבוננות על הכדורגל כתופעה הסוחפת ציבור רחב בארץ ובעולם.
לאו פלטאו זכרו לברכה, שחצי משטח הגלריה היה חדר הציור שלו, היה חבר קיבוץ מעורב מאד בחיי הקהילה הקיבוצית דאז והיה דמות דומיננטית בתרבות המקומית. בצעירותו שיחק כדורגל, מאוחר יותר היה צופה נלהב. את הלהט לכדורגל הוריש לבני משפחתו. מבין מגוון עשייתו האמנותית צייר בצבעי מים שחקני כדורגל על מגרש ירוק. בקריקטורות השבועיות שלו שעסקו באירועים אקטואליים לזמנם, צייר בהומור את הדמויות המקומיות במשחקי הכדורגל, לפעמים צרף להם הקשרים שרק חברי הקיבוץ, יודעי הדבר הבינו.
עבודות האמנות הנוספות המוצגות בתערוכה הושאלו מאמנים ישראלים פעילים:
הסאונד של עבודת הוידאו של "משחק העונה" חולש על חלל הגלריה והוא המאחד בין האמנות לסיפור הכדורגל המקומי. איתמר שמשוני אמן רב-תחומי, חובב ספורט, מתמקד בחקר השפעת האמנות על חיי היום יום ועל זליגת חי היום יום לתוך עולם האמנות. בעבודת הווידאו "משחק העונה" שיצר בשנת 2009, הוא נראה מצייר, בתנועות רחבות, על גבי יריעה גדולה הפרושה על הרצפה. שני פרשני הספורט המיתולוגים, זוהיר בהלול ודני דבורין מתארים ומפרשים בסגנון דיבורם המוכר, את פעולותיו כאילו מדובר במשחק כדורגל.
בסמוך למסכי הטלוויזיה מוצגים שני רישומים מתוך הסדרה "רישומי מונדיאל" של נעה מלמד אמנית רב-תחומית, בהם קווי -העט עוקבים אחר תנועת הכדור בכל מחצית משחק, תוך צפיה במשחקי גביע העולם שהתקיימו בדצמבר 2022. את הסידרה ״ רישומי מונדיאל״ התחילה עוד במונדיאל של 2014 מתוך מצב בו, לדבריה: מצאה עצמה בוהה בטלוויזיה המשדרת משחקי כדורגל, עם גברים ממשפחתה שהיו דרוכים ונלהבים והיא, שאיננה מתמצאת בחוקי המשחק מתבוננת רק בתנועת הכדור על המגרש ללא כל מעורבות ואכפתיות איזו קבוצה תנצח.
בהמשך לרישומים מנקודת מבטה האאוטסיידרי של נעה מלמד על הכדורגל, מוצגת יצירתו של דן חמיצר הטייס-חידונאי-אמן-סופר-ומורה, "עם ישראל חי ובועט" שיצר בשנת 2013. מתקן 'מנגל' שמורכבים בו מוטות עם דמויות שחקני כדורגל-שולחן. משמה של העבודה משתמעת אמירה ביקורתית כלפי עמינו. לתפיסתו, מגרש הכדורגל ואוהדיו משקפים את התהליך שעוברת מדינתנו ומדינות העולם. התנהגות הקהל במשחקי כדורגל (ואני אוסיף - לא בכולם) מייצגת את ההוויה הפוליטית והחברתית.
חומרי היצירה של האמנית דרורה ויצמן הם חפצים שיצאו משימוש, היא מחברת לאמנות את חומרי היום יום. בעבודה "בנאות דשא ירביצני" מ 2005 המוצגת בתערוכה, חיברה בין כתבי קודש למשחק חולין. כדור שעורו הפוך ומשושיו ומחומשיו צופו בפיסות דפי תהילים, מולא בקליפות גרעיני חמנייה. לעומת משחק הכדורגל המשדר פעלתנות ולוחמנות, מצבו של הכדור הוא נייח ושאריות הגרעינים של צופי המשחק ממלאים את תוכו. פסוק 2 מתהילים כ"ג מבטא שאיפה להתרחק מכל מאבק ולהגיע אל הרוגע.
החלק הארי בתערוכה המציג חמרי ארכיום מ50 שנות כדורגל ברמות מנשה, הודפס על גבי יריעות שמשונית המשמשות לרוב לכרזות חוץ מתוך האסוסיאציה שלי לפרסומות המוצגות על גדרות האצטדיונים.
תוך כדי הכרות עם כל כתבי שלמה לירן (ויש ה מ ו ן ) עם כתבות מעיתונים ואתרי ספורט דיגיטליים, תצלומים מהארכיון, תמונות ממוסגרות שנתלו על קיר, תמונות מתוך הרשתות החברתיות וסיפורים בעל פה, נגלה עולם מרתק המכיל בתוכו את היסטוריית הכדורגל המקומית על קשריה במערכות אזוריות וארציות, נגלו ציוני דרך בהקמת המגרש עם אבני הנגף שנקרו בדרך, זוהו פניהם של השחקנים המקומיים והמצטרפים הנאמנים מיישובי האזור, הסתבר שמדי הקבוצות (אחרי הטריקו משנות ה-60 וה-70 של המאה שעברה) עוצבו כמדי נבחרות או קבוצות אירופאיות שהגיעו להישגים והצלחות, ואומצו עבור קבוצתנו כמעין סגולה להצלחה.
התערוכה הורחבה לתחומים הקשורים לקהילה הקיבוצית: הטורניר לזכר אייל שפירא ז"ל, שהיה שחקן מצטיין בקבוצה, והחל בשנת 1982 לאחר אבדנו. הטורניר התקיים במשך שנים רבות מול קבוצות חיצוניות. בשנים האחרונות, ביזמת נמרוד ודן ברניר, הפך הטורניר לאירוע קהילתי רב משתתפים. אימוני ילדים ונוער ששלמה לירן יזם הרבה שנים קודם ממשיכים להתקיים אם בחוגי המועצה שכיום דן ברניר מנהל, או בחוגים פרטיים על ידי גיל לביא. הם עצמם התאמנו כילדים / נערים והגיעו לשחק בקבוצת הבוגרים. כך נבנית מסורת וכך נבנה דור העתיד. למשחקי ה"ספורט לכל" יש ייצוג צנוע בתערוכה כי כנראה שלא צילמו אז. חובבי הכדורגל פשוט באו לשחק! כשהצטרף הדוקטור עמית פורת הוא דאג לכביסת החולצות, עם הזמן, לקח את המושכות לידיו אסף רובין, שניהם תורמים ותומכים בפעילות הספורטיבית בתחום הכדורגל. היום מורן מדווי ממשיך לרכז את מפגשי החובבים על המגרש. המפגש השבועי של "ספורט לכל" מקבץ אליו את חברי ובני המקום מכל הגילים, ומהווה מסגרת לשמירה על הכושר עבור פצועי קבוצת הכדורגל, וכן משמש כמעין "יחידת מילואים" לקבוצתו של שלמה לירן.
ב2010 הגיעה קבוצת הפועל רמות מנשה -מגידו להישג הגדול בתולדותיה ובתולדות הכדורגל הקיבוצי! היה זה אירוע מכונן והשמחה על הניצחון שהביאה העלייה לליגה א' נדמתה להתפוצצות זיקוקים בשמיים. שחקני הקבוצה ומנהלה קיבלו ברכות ושבחים ונכתבו כתבות אוהדות במדורי הספורט. צוינו שמות השחקנים מבקיעי השערים וצוין במיוחד המנהל/מאמן/המתחזק, זה שדורש ולא מוותר על כל מה שהוא משוכנע שנכון לעשות או לקבל: שלמה לירן.
הכל התחיל מאהבתו לספורט ולכדורגל במיוחד. זה התגלה לי ממחברותיו השמורות עמו עשרות שנים, העמוסות בתיאורים של מהלכי המשחקים, ממכתביו לשחקנים וביניהם אחד שמפציר בהם לבוא לעקור עשבים בדשא המגרש לפני הגעת מכבי-חיפה למשחק ידידות (שנערך בזכות קשריו עם המאמן שלמה שרף). נחשפו מכתבים להנהלת הקיבוץ בדרישה להקצות שטח ולממן מגרש, ולאחר מכן להגדיל ולהוסיף את כל מה שנחוץ לקיום המשחקים. התמחותו בשתילה וטיפול בדשא התמקצעה אף היא... וזה רק המעט מכל מה שעשה.
התערוכה מתמקדת בתקופה של 50 שנים, אבל עוד לפני כן שיחקו חברינו המייסדים על מגרש מאולתר בשדה, שהוכשר לצורך משחק. יוז'ו גיל ז"ל מילא את תפקיד רכז הספורט. בסיפוריו של שלמה לירן הוזכרו שמות של חברים שעלו ממדינות אמריקה הדרומית אליהם הצטרפו למשחק, בני קיבוץ ונערים מחברות נוער. ביניהם שמוליק רונן ששנים רבות שיחק וגם הסיע את השחקנים וכמובן שלמה לירן עצמו שלאורך חמישים השנים הבאות הגה ויצר את הפרויקט המתמשך הזה. בעבודת מחקר שביצע, מנה שלמה יותר מ-300 שחקנים שלקחו חלק במפעל הספורטיבי לאורך השנים. שמחתי להיווכח שבחוגי הילדים יש קבוצות של ילדות. אולי זו הסנונית שמבשרת על קבוצת כדורגל של בנות אצלנו.
מראש אני מתנצלת שבתערוכה לא מופיע אזכור במלל או בתמונה לכל אחד מהמשתתפים בפעילות הספורטיבית רבת השנים בתחום הכדורגל, אך לכל אחד שלוחה התודה והברכה.
תודות גם למי שעזר בעבודת המחקר והקמת התערוכה: שלמה לירן, נמרוד ודן ברניר , טליה פלטאו, טמירה רץ, יוסי קדוש. ענבל איזנפלד, עדי יחזקאל, יוני זלוטקין, לכל מי שתרם בדרך כלשהי ולבסוף, למירי ורנר, שותפתי בגלריה.
תודות גם לאנשי המקצוע הלא מקומיים: מרב פלפי עיצוב גרפי. אתי פנטליס "מיקס שלטים". "משלבת".
לנתי וירבה, רכז התרבות של מועצה אזורית מגידו.
תודה לקהילת רמות מנשה הנותנת בנו את אמונה, ולנשות צוות העלון שנרתמו למשימה יוצאת דופן מבחינתן.
יונית קדוש, אוצרת התערוכה: 50 שנות כדורגל ברמות מנשה 1973-2023.
