" תָּאֵי זִכָּרוֹן "  דרור לילו

דרור לילו אמן-משורר, מציג את שיריו בשפה ייחודית המורכבת ממילים ומאובייקטים פיסוליים.

במאה ה-18 (1766) קבע המחזאי והפילוסוף הגרמני גוטהולד לסינג בספרו "לאוקואון או על גבולי הציור והשירה" כי אמנות השירה היא אמנות זמן לעומת הציור והפיסול, שהם אמנות חלל. עוד הוסיף כי השירה היא תנועה בעוד הציור והפיסול – עניינם ברגע.

האמנות בת זמננו קראה תגר על קביעה זו וביטלה את הדיכוטומיה הברורה שעולה ממנה. דרור לילו מגדיל לעשות בהיותו המשורר והאמן כאחד. הוא כורך יחדיו את רוחניות המילים עם פיזיות האובייקטים לכדי שלם אחד כמו יין ויאנג. זו סימביוזה, שהחלקים בה משלימים זה את זה ואינה שלמה אם אחד ממרכיביה חסר.

מאז השלים לילו את לימודי האמנות ב"אורנים" בשנת 2000, כעשרים שנה לא יצר, אבל המפגש עם הכתיבה היה  נקודת מפנה משמעותית בערוץ היצירה שלו.  גילוי כח המילה הכתובה התברר כעוצמתי ביותר.  לילו נחשף באחת לעולם אחר וסוחף. 

לילו: "כשאני כותב, פתאום יוצא מתוכי משהו לא מוכר לי. דרך ביטוי שאינה מוכרת לי". זו הייתה כמו התגלות שפרצה סכר ושטף שירים זרם בכתיבה ספונטנית כמעט ללא תיקונים. כך עשרות שירים. לאחר תהליך ממושך הצליח לפענח ולמצוא את הדרך הנכונה והמדויקת להשלמת השירים והצגתם וזאת כשהוסיף והשתמש בשפה וכלים ויזואלים פיסוליים.  כך זיקק וחידד את החוויה השלמה. לדבריו: "אם צריך לצייר – אצייר ואם צריך לפסל – אפסל". 

מתי צריך? "אם זה משרת את מה שאני אומר" כלומר, האובייקטים אינם עומדים בפני עצמם. הם חלק אינהרנטי בלתי נפרד מהמילים. קריאה שלמה של השירים היא שוטטות וגילוי בחלל הגלריה. רק כך תתממש החוויה השלמה. חוייה שמעניקה רגעים של עומק, הרהור כמו מדיטטיבי והתרגשות.

השירים המופיעים כחלק מהתערוכה הודפסו גם בשני ספרים.

מירי ורנר

אוגוסט 2023