ארוחת חג מחברת בין אנשים בקרב משפחות או קהילות ומייצרת דפוסי התנהגות ומנהגים ייחודיים לכל תרבות. המזון הוא צורך קיומי שהאדם שיכלל לכדי ארוחות טקסיות ובעולם החילוני העכשווי צילומי שולחנות עמוסי כל טוב וצילומי הסועדים מתועדים ומופצים ברשת. לאורך ההיסטוריה ציון אירועים או משברים מלווה בסעודות. לארוחות חג באמנות המערבית היו ייצוגים כמו היצירה הידועה מימי הרנסנס “הסעודה האחרונה” של לאונרדו דה וינצ’י בו ישוע ישוב במרכז שולחן סעודת הפסח או יצירה ידועה אחרת משנות ה-80 של המאה ה-20 “מסיבת ארוחת הערב” של ג’ודי שיקאגו המוקדשת לתרומתן של נשים לתרבות. בתערוכה “ארוחת חג” מוצגות (בשני אתרים במקביל) יצירות המביאות גישות מגוונות לאותו נושא. ניתן למצוא בהן התייחסות לאקטואליה, לאוטוביוגרפיה, לתרבות הישראלית ואף למצבי חסר כאשר השולחן ערוך אך אין מי שיסב אליו.
