עמי פייצ'ביץ'  |  נופי תודעה

אוצרת: שירי ברוזה

13.01.24  –  17.02.2024

עבודותיו של עמי פייצ'ביץ' בתערוכה 'נופי תודעה', מתרגמים את נופי ארץ ישראל אל מרחבים של פנטזיה וחלום. הנוף הוא ספק מקומי, ספק מצב מנטלי. הציורים נסמכים על תצלומים ממסעותיו של פייצ'ביץ' לצפון הארץ ולרמת הגולן לשהייה ולהתבוננות בטבע, בעקבות זיכרונות וחוויות עבר. התערוכה 'נופי תודעה' קמה מהצורך בפעולה בזמן עכשווי, דווקא בעת שגרת המלחמה לאחר אירועי השבעה באוקטובר. הציורים בתערוכה מדמים מצבי תודעה של היות בין ערות לחלום ולהזיה. הם פורעים את תפיסת המציאות תוך חקר השייכות למקום, בעוד שהאסתטיקה הציורית מציעה נחמה או אולי מענה לתודעה הקולקטיבית, לאור אובדן תוקף המשמעות. 

פייצ'ביץ' חוקר ומעבד את הנופים בסטודיו דרך נקודת מבט של הציור המודרניסטי, תוך יצירת שיבוש. צבעי השמן מונחים בציוריו במשיחות מכחול דינמיות ובמריחות שפכטל המותירות על הבד בליטות ועקבות תנועה בפלטת צבעים עזה. הצבעוניות נעה בין הטבעי לפסיכודאלי, לעיתים הגוונים מתלכדים לכדי הרמוניה ולעיתים עודפות היתר רוויה ורעילה. המתח בין החומר לדימוי בנוף מייצר הזרה ושיבוש של הטבע, הנשגב שאינו פועל לפי תיאוריה. 

בתערוכה מוצגים שלושה גופי עבודות של נוף המסומן על ידי בני-אדם. באחד, מבנים מבודדים מוטמעים בטבע המשתלט עליהם בדרישה להשיב את מה שנלקח ממנו. בשני, הבתים ארעיים ומונחים על פני השטח כמו על לוח משחק מונופול. המבנים מצוירים בשפה מודרניסטית של השטחה, בצבע דקיק כמעט שקוף, מופשטים ושברירים. בגוף העבודות של בריכות הרחצה המוקפות עצי אקליפטוס, מופיעות לעיתים דמויות מתרחצות. שוב מפרידה חומריות בין מרכיבי הציור, העצים תלת-ממדיים ומרובדים והבריכות דלילות ושקופות כמו נוזלות אל תוך עצמן, הופכות לבור או לתהום הנפערת במרכז הציור.